ביום 1/1/2012 התקבלה בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 20171-07-09) תביעתו של יובל דרור (להלן: "המבוטח") לדמי אבטלה, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") דחה זכאותו לגמלה בהעדר תקופת אכשרה.
בית הדין האזורי הבהיר באופן חד משמעי שצורת תשלום התמורה בעד עבודה אינה קובעת את מהות היחסים בין הצדדים ואת מעמד המבוטח במוסד לביטוח לאומי.
רקע
סעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי קובע שהמעסיק חייב בדמי הביטוח בעד עובדו.
סעיף 365 לחוק הביטוח הלאומי קובע שעובד שכיר זכאי לגמלאות, גם אם דמי הביטוח לא הוסדרו כחוק.
חובת המעסיק היא חובה מוחלטת ובלתי ניתנת להתניה על פי הלכות שנקבעו בבית הדין. לכן עובד שהוכיח שעבד אצל מעסיק פלוני, המל"ל משלם לו את הגמלאות בהתאם לחוק, גם אם אותו מעסיק לא דיווח על העובד ו/או לא שילם את דמי הביטוח. הסנקציות הכספיות במקרים אלה עלולות להיות כבדות מאוד למעסיק. המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע מהמעסיק להחזיר את הגמלאות המהוונות ששולמו לעובד, נוסף על דמי הביטוח הכוללים את חלק המעביד ואת חלק העובד (מגולם), וכן הצמדה וקנסות. נזכיר כי חוק הביטוח הלאומי כולל גם סעיף עונשין.
כלומר, מעסיק שיודע שמתקיימים יחסי עובד ומעביד אינו רשאי לאפשר לעובד לבחור את מעמדו כלפי המוסד לביטוח לאומי וכפועל יוצא מכך לקבל חשבונית בתמורה לתשלום.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט)
